Transcript
Use with ChatGPT / Claude Auto-scroll A
פתיחה לשיעור על פרק למד ה' עם דגש על הערך של לימוד טניה ועל החיזוק שהנשמה מקבלת ממנו. בהמשך מוצג הרעיון שהאתגרים בחיים משקפים עבודה פנימית, ושיש מקום איתן בנפש שאינו תלוי בנסיבות חיצוניות.
Speaker A
אנחנו נקפוץ ישר ללימוד שלנו ואנחנו חוזרות בפרק למד ה'.כל, אני מוצאת את עצמי אומרת כל כך הרבה פעמים על פרקים מסוימים, וואו, זה הפרקים הכי יפים ובאמת לאט לאט כשלומדים את הטניה וחוזרים ולומדים עוד פעם את הטניה מההתחלה ועוד פעם מההתחלה, פשוט...מגלה שבאמת כל פרק הוא פרק מדהים ועוצמתי.סליחה.וכל פרק, כשאת לומדת אותו מחדש, את מגלה אותו באור אחר לגמרי.
וגם כל פרק שאת לומדת אותו הוא כל כך רלוונטי לחיי היום-יום שלך, ממש ככה.וזו באמת זכות כל כך גדולה ומדהימה שיש לנו.ככה ללמוד ביחד אני אבל לחזק את המקום האיתן שבנפש שלנו פשוט לחזק את הנפש שלנו את הנשמה שלנו.כי באמת בדיוק דיברתי מקודם עם חברה.שוואו כאילו יש כל מיני דברים ואתגרים שצוצים לך בחיים.
ואפילו ממש דוגמה.שאני עכשיו הלכתי קבעתי פגישה והלכתי לדבר עם איזה.מישהו לגבי אחד מהילדים שלי כדי לנסות לעזור לו באיזשהו משהו מסוים שהוא מתקשה בו.מה שמדהים לראות שבסופו של דבר זה היה מין סוג מסוים של תרפיסט של עזרה כאילו מקצועית בתחום הנפש זאת אומרת אני לא יודעת איך אומרים את זה פה אומרים תרפיסט ובארץ אומרים פסיכולוג אולי אני לא יודעת איך בדיוק קוראים לזה בארץ.אבל פה תרפיס זה גם יכול להיות הרבה דברים אחרים, זאת אומרת ריפוי בעיסוק, כל מיני דברים.
בכל מקרה, הרעיון הוא באמת שישבתי שם וכזה אמרתי, אין לאן לברוח, כי בסופו של דבר כל מה שאת מתמודדת איתו בחיים, זאת אומרת הילד נגיד מאתגר אותי, כן?כי יש איזה משהו בבית שאיך הוא מתנהג בבית, או הבן אדם הספציפי הזה מאתגר אותי, או החברה הזאת מאתגרת אותי.בסופו של דבר, ואני חושבת אולי שאולי יש לנו קצת ראש יותר פתוח כשאנחנו לומדות טעניה, כדי לקלוט שבסופו של דבר כל החצים, כל תהלוכות זה בטוח, אתה יודע, דבורה, זה בול זה, זה בטוח.אבל בואו שנייה ניכנס לפן היותר מעשי של העולם שלנו, אוקיי?זאת אומרת, כי עדיין הקדוש ברוך הוא בחר דווקא לשים אותנו בעולם הזה, עולם מעשי כל כך, ולא בעולם רוחני כל כך, אלא ממש עולם מעשי.
בסופו של דבר כל החצים מופנים בחזרה אלייך.עכשיו לא בקטע של את השמה, זה לא ממקום של השמה, אלא ממקום אפילו של זכות ובחירה של איזה כיף.יש לי את כל האפשרות כשאני עובדת על דברים בתוכי, גם לשנות את כל מה שמשתקף לי בעצם בסביבה שלי.אז זה קצת סטה נראה לי מהנושא שאנחנו הולכות לדבר עליו היום, למרות שהיה לי נקודה אחרת בראש, אבל ככה השם רצה.אבל הרעיון באמת להבין.
שנקרא לזה שהכל נמצא בתוכי והיום אנחנו ננסה להבין כי יש לי את הנשמה הטהורה הזאתי שבאמת לא משנה כמה קושי וכאב יש בחוץ, הנשמה זה המקום היחיד שלי שאני יודעת שהוא מושלם בלי שום סיבה חיצונית.למשל ניתן דוגמה מה ההבדל בנשמה שהיא מושלמת מעצם היותה לגוף גשמי ולנפש באמת, נפש באמת, אז אם רק את עובדת על המידה הזאתי ואת מצליחה להתגבר עליה, אז המידה הזאתי נהיית מתוקנת וטובה, אבל לפני כן היא לא.זאת אומרת שזה תלוי באיזה סיבה חיצונית, תלוי באיזה גורם חיצוני, תלוי בעבודה שלך.וגוף גשמי, אותו דבר.אם נגיד אם את לא מרוצה כרגע מהגוף שלך, אם את מסדרת בו כל מיני דברים, עושה בו תיקונים, ואז תהיי מרוצה, זאת אומרת זה תלוי בסיבה.
חיצונית, זה תלוי בעבודה, הדבר היחיד שזה הנשמה, אוקיי?שבעצם הנשמה לא תלויה בשום עבודה להיות מספיקה בדיוק כמו שהיא, אוקיי?זה קצת פילוסופי אולי כבר אפילו, זה קצת עמוק, אבל אם תהיה את ההבנה הזאת בראש, אפשר יותר, אפשר כל כך יותר בקלות להתמודד עם כל אתגרי החיים.להתמודד עם כל מה שהחיים מביאים, מה זה החיים כמובן הקדוש ברוך הוא, מביא לפתחנו הסיטואציות שקורות לנו בחיים, מהמקום הפנימי ההבנתי שמה?שהנשמה שלי, לא משנה מה, היא חלק אלוקה ממנו ממש.לא משנה מה קורה ומה עשיתי ואיך לא הגבתי בסדר וכן הגבתי טוב ועשיתי ולא מספיקה וכן מספיקה.הנשמה תמיד היא מספיקה, ואם יש ליהודי את המקום האיתן בנפש שלו שהוא פשוט שמח עם עצמו נקרא לזה אפילו, no matter what, לא משנה מה, תמיד יש לו את הסנטר של עצמו, זה ברכה, זה ברכה, ואז מפה אפשר להתחיל את העבודה, אבל אם אין לך את המקום הזה בנפש שלך, בתוכך, שיודע שהוא תמיד, מה זה בעצם להיות שמח?
מה זה בעצם להיות מבסוט עם עצמך נקרא לזה?מה זה בעצם להיות בנחת רוח בשלווה?לא משנה מה קורה מסביבך.
מה זה בעצם אומר?זה אומר להיות מחובר לקדוש ברוך הוא.זה אומר להבין, אין לי פה שום צורך לעשות משהו בשביל...להיות תמיד עם הקדוש ברוך הוא, כי אני תמיד אחד עם הקדוש ברוך הוא, הנשמה שלי היא תמיד אחד עם הקדוש ברוך הוא.
הדוברת מציגה את המשל של השמן והפתילה ומסבירה מדוע הנשמה, אף שהיא אלוקית, אינה יכולה לשמש לבדה כחומר בעירה לשכינה. דרך דוגמאות ואהבת ה' היא מבהירה שגם דבקות רוחנית עדיין משאירה את ה'אני' במרכז.
Speaker A
והיום אנחנו הולכות ללמוד משהו מאוד מאוד מעניין.
בעצם, יש איזו פתיחה כזאתי חמודה, שאומרת, שתי נשמות נפגשו, אחת עולה למעלה, אחרי 120, ואחת יורדת למטה.שואלת הראשונה את השנייה, נו, איך זה שם, בעולם הזה למטה?נשמה שעובדת שואלת את הנשמה שעולה.אז בשבעה הנשמה שעולה למעלה זה פשוט נפלא, עם כמה שקלים בודדים אפשר בעצם לקיים את מצוות הצדקה או לשים מזוזה על הקיר ולהתחבר לקדוש ברוך הוא.אז הנשמה אומרת לה וואו, זה נשמע עולם מדהים, נפלא.אז הנשמה שעולה למעלה אומרת לה, והנשמה השנייה אומרת לה, כן.אבל עד שמשיגים את כמה השקלים האלה, יוצאת הנשמה.וזה בדיחה, סיפור שאתה יכול לקחת לכל כך הרבה מקומות, אבל בעניין שלנו היום, ההבנה, הרעיון של...שנייה אחת, סליחה, רגע אחד.
סליחה, ההבנה, הרעיון שאני דווקא צריכה מצוות מאוד מאוד גשמיות, תחשבו ממה העשויה המזוזה, מה זה עשוי?קלף, ממה עשויות תפילין, ממה עשוי הנרות שאני מדליקה, נרות שבת, אין לי אפשרות לברך, אני צריכה להדליק את הנר פיזית, אז כל מצוות האלה שנותנות לי בעצם את האפשרות להתחבר להשם, אוקיי?אפשרות בעצם ממש להתחבר אליו.כל המצוות האלה הן נעשות בדברים מאוד מאוד מאוד גשמיים, והיום אנחנו ננסה להבין למה לא מספיק בעצם, כמו שאמרתי מקודם, למה לא מספיק פשוט רק להיות הנשמה?זאת אומרת, אם אמרנו מקודם שהנשמה...
היא מחוברת לקדוש ברוך הוא, היא אחד עם הקדוש ברוך הוא, הנפש האלוקית שלי, הנשמה שלי, היא חלק מהקדוש ברוך הוא.למה אני צריכה לעשות דברים אקסטרה בשביל להתחבר לקדוש ברוך הוא?ממילא אני אחד איתו.מה המצוות בעצם נותנות לי פה?ולמה דווקא הן, אם אנחנו לוקחות בחזרה את המשל שהבאנו שבוע שעבר, שהגוף של האדם זה בעצם הפתילה, והמעשים והמצוות זה השמן, והשכינה זה בעצם האש.על מנת לקבל את השכינה, להשוות את השכינה עלינו ובתוכנו, אנחנו זקוקים למה?להדליק בעצם בגוף, בפתילה, אש.ועל ידי מה האש הזאת, שזה השכינה, על ידי מה היא נדלקת?על ידי מצוות.שאלה שיכולה להישאל, למה הנשמה?
לא יכולה להיות שבעצם המצוות זה השמן שמדליק את הפתילה שגורם לה אש חיוור.אז בעצם השאלה למה הנשמה לא יכולה להיות השמן?זאת אומרת, אני בתוקף הנשמה שלי, היא זאתי בעצם שמחברת אותי לקדוש ברוך הוא.למה אני צריכה את המצוות?למה דווקא המצוות הן השמן?
אז...בשביל להבין את זה, ננסה שנייה להבין בכלל, השמן עצמו, למה דווקא שמן הוא נקרא חומר בהירה?כי בעצם מה הופך את השמן לחומר בהירה?מה התנאי היסודי שחייב להיות לחומר בהירה?שמה?שזה חייב להיות משהו שיתכלה באש, אוקיי?כי אם הוא לא יתכלה באש, זאת אומרת, אם הוא לא יתאחד איתו, הוא לא יכול להוות חומר בירה לאש.ואם אנחנו לוקחות, אם לפני שנייה אמרנו, אוקיי, רגע, אז אולי הנשמה שלנו יכולה להיות החומר בירה הזה שמקשר אותנו לקדוש ברוך הוא.אז בואו שנייה נבדוק האם הנשמה יכולה להיות, אוקיי?בעצם חומר בירה, בעצם משהו שמתכלה.
שנהיה אחד עם השם והיא יכולה להיות זאת שבעצם תקשר אותנו לקדוש ברוך הוא ותחבר אותנו לקדוש ברוך הוא.אז השאלה עכשיו שאנחנו צריכות בעצם להבין האם הנשמה שלנו היא נקרא לזה ככה זה נשמע קצת מהר אבל האם הנשמה שלנו יש לה איזה משהו משלה זאת אומרת יש לה איזה מציאות משלה.אוקיי?והרי אנחנו, אין לנו בעצם שום הבנה בענייני נשמות, כאילו עם כל הכבוד לנו שאנחנו עובדות תניה, ואנחנו מסבירות על איך מבנה הנפש שלנו וכולי וכולי, אני אף פעם לא ראיתי את הנשמה שלי בעיניים שלי, וגם אתם לא ראיתם את הנשמה בעיניים שלכם.אתם יכולות לחוות אותה, אתם יכולות להרגיש אותה, אבל השאלה היא, האם באמת הנשמה יכולה להיות מה החומר הבהירה הזה שייקשר אותי לקדוש ברוך הוא, כמו המצוות?
שמצוות זה מה?עוד מעט אנחנו נגיע לזה.השמן, נקרא לזה ככה, ההשוואה של השמן, שבעצם השמן הוא חומר מתכלה.אז זה בכלל משהו כל כך יפה על העיניים של אהבה, שבאמת, וואו, זה נושא מטורף ועמוק.כשאני אומרת למישהו, זאת אומרת, אני אוהבת מכל הנשמה, אוקיי?ככה יחסים בין שני אנשים.אוקיי?אני אומרת למישהו מכל הנשמה, אני אוהבת אותך.עדיין מדובר פה במה?באהבה של מי?
באהבה של, איך מתחילה המילה אני אוהבת אותך?אני אוהבת אותך?במילה אני.זאת אומרת, עדיין יש פה איזה ישות.עדיין יש פה, ואם ניקח את זה לעניין השמן, הישות הזאת היא לא מתקללת, היא לא יכולה להתארח באופן מוחלט, אוקיי?בגלל שהיא משהו מעצמה.זאת אומרת, אם ניקח לדוגמה, אם אני רוצה עכשיו לשפוך מים לתוך כוס, אז הכוס צריכה להיות ריקה.אני לא יכולה לשפוך מים לתוך כוס והכוס הזאת כבר מלאה במשהו.אז גם הדרגה הכי גבוהה של למשל של אהבת הקדוש ברוך הוא, זה עדיין מה?זה עדיין אני מהנשמה שלי ממש, אבל זה עדיין אני אוהבת את הקדוש ברוך הוא, עדיין יש אני, אוקיי?כמו שיש את שתי הסיפורים היפים על האדמו"ר הזקן, שסיפור אחד על האדמו"ר הזקן זה שהוא היה אומר, אני חושבת שזה כתוב פה, שנייה אחת, אני רוצה להגיד את המילים המדויקות.
אינני רוצה מהומה, אינני רוצה את הגן עדן שלך, אינני רוצה את העולם הבא שלך, אני רוצה רק אותך בעצמך.עדיין במשפט העוצמתי הזה, שבאמת נותן לנו קצת הצצה, אולי הבנה על מה זה צדיק, מי היה אדמו"ר הזקן, ומעט מזער, כמו שאדמו"ר הזקן כותב לפעמים על הדברים שאנחנו לא נבין לעולם, כן?שנבין רק מעט מעט מזער, שלא איזושהי יכולת כאילו עצצה קטנה.שיהיה לו דבקות, רצון כל כך עמוק, לא בשום דבר, לא בשום עונג חיצוני, לא בשום טובת הנאה מהקדוש ברוך הוא.זה לא אני אעשה מצווה בשביל לקבל, לא, זה בכלל לא שם.
זה הרמה הכי גבוהה של דבקות בהשם.אני רוצה רק אותך בלבד.רק אותך.אבל עדיין יש פה מה?יש פה את האני רוצה אותך.
מובאים סיפורים על אדמו"ר הזקן כדי להמחיש את ההבדל בין רצון רוחני אישי לבין עשיית רצון ה'. מכאן עולה שהמצוות הן ביטוי מוחלט לרצון האלוקי, ולכן הן הכלי שמאפשר חיבור אמיתי.
Speaker A
והסיפור השני על האדמו"ז הכן שבאמצע, וזה יביא לנו קצת הבנה ללמה דווקא המצוות הן אלה שיכולות באמת לשמש כמה שנקרא כחומר בעירה בתוכנו, בתור השמן, להדליק את הפתילה, את הגוף, בשביל להתקשר לשכינה, לקדוש ברוך הוא.למה דווקא המצוות ולא הנשמה?כי הסיפור השני על אדמו"ר הזקן זה בעצם סיפור שכולנו מכירות.באמצע יום כיפור, אדמו"ר הזקן פושט את הטלית שלו והולך לבית רחוק בקצה העיירה בשביל, באמצע יום כיפור, כן?להזכירכם.באמצע יום כיפור הוא הולך לבית רחוק בקצה העיירה כי הוא ידע שיש שם יולדת שצריכה את העזרה ולחמם את הבית והוא מסיק לה את העצים וכמובן כזה פיקוח נפש ועושה שיהיה חם בבית ונותן לה מרק חם לאכול.תבינו עכשיו בעצם את ההבדל בין, נקרא לזה בין שתי הדברים.פה היה, לפחות לקחת את זה לעצמנו ולקחת מזה משהו לעצמנו.בסיפור הראשון שסיפרנו אז היה דבקות, היה איזשהו, אפילו שאתה רוצה רק את הדבר עצמו, אבל אתה עדיין זה שרוצה את זה.
זאת אומרת שיש לך פה עדיין רצון עצמי, זאת אומרת שיש לך פה עדיין מציאות.
מציאות לא יכולה להתקלל, מציאות לא יכולה להיערך לגמרי.בלי שום סי, בלי שום, נקרא לזה, איך קוראים לזה בעברית, בלי שום רצון משל עצמה, בלי שום אמירה משל עצמה.ולעומת זאת בסיפור השני, אנחנו בוודאי מבינות שהרצון של האדמו"ר הזה כן היה לעשות מה שהשם רוצה.אז הסיפור השני ממחיש הרבה יותר את מה?את ה...
התנגדות מה שנקרא לרצון האישי בגלל שאתה עושה מה וזה אני חושבת שזה אם אני יכולה לתת כותרת לשיעור זה הכותרת של השיעור זה בעצם לא לשאול כל הזמן מה אני רוצה מה אני רוצה מה עושה לי טוב מה בא לי עכשיו בואו לא נדבר אפילו על הבא לי שזה מענפש הבמית אפילו מענפש האלוקית של מה אני רוצה, אלא מה כרגע צריכים ממני.
זה שינוי מחשבתי, אני לא יודעת אפילו אם זה יכול היה בפרק הזה, או שזה איכשהו נכנס לי לפרק הזה, זאת אומרת בקונוטציה של מה שאני ככה, הקונוטציה שלא יוצא לי בראש, אבל ככה השמועה צריכה.אז תחשבו איזה מדהים זה, ההבנה.
שכל דבקות שלא תהיה, זה עדיין מגיע מצד הנשמה, זה עדיין מגיע מצד עצמך.הדבר היחיד שבאמת יכול להתקלל לגמרי, באמת יכול להתבטא לגמרי, באמת יכול להיות בביטוי מוחלט, זה מי שעושה מצווה.המצווה עצמה היא ביטוי מובהק לרצון השם, בלי שום...נגיעה אישית, אין פה שום נגיעה אישית.ואם הקדוש ברוך הוא למשל לצורך העניין היה מצווה אותנו, כן, לכתוב עצים, ככה אמורה בחסידות, אז היינו כותבי עצים, בשמחה.זאת אומרת, אין פה שום עניין במצוות, בתור התחלה, כן, אחר כך כן אפשר להבין וכולי, אבל אין פה שום עניין במצוות באופן התחלתי, שזה יבוא מצד הבן אדם.יש פה עניין שאתה אומר, אני יודע שעל ידי המצווה הזאת, וזה בכלל לא משנה איזה מצווה, לכן באמת זה לא רלוונטי, באמת זה לא רלוונטי איזה מצווה כרגע אתה צריך לעשות.אם אתה צריך לעשות מצווה שאתה אוהב או פחות אוהב, בשתיהן אתה מתחבר לקדוש ברוך הוא.להפך, הרבה פעמים כשבאה לידך מצווה שאתה פחות אוהב, ואתה מקיים אותה, זה ממש ביטוי גלוי לזה שאתה עושה את רצון השם.
וזה לא סותר כמובן שאפשר גם להתחבר יותר למצוות דרך דברים שאתה גם כן אוהב, שזה גם יפה ומהמם.
אבל הרעיון להבין שהמצווה עצמה, בגלל שהמצוות הן הביטוי הכי אלוקי, הכי נקרא לזה מובהק של רצון השם פה בעולם, אז על ידי זה שאתה כרגע, לא יודעת, בן אדם שהיית מזוזה, אומר ברכה לפני שאתה אוכל, מדליק נרות שבת, דברים הכי קשמים.הכי כאילו שאת נז, כל מיני דברים שאנחנו לא מבינים, שאומר את הזמן הנדרש במבשר לחלב, מבשל ואז רואה שמשהו מיד בקשה לרב, כל הדברים האלה, הקטנים האלה, אנחנו בתור נשים שעושות בדיקות, ומה זה כל זה, מה שנקרא?זה כאילו, כי לפעמים נראה כזה, מה?למה?כי זה בול זה, כי יש פה ביטול מוחלט.
ומה יכול להיות ביטול מוחלט?זה משהו שאת כאילו מבינה לגמרי, אוקיי?ומשהו שאת אומרת, אני עושה את זה, דבר ראשון, כי זה רצון השם.כי אני מבינה שאם אני רוצה להתחבר אליו, אני צריכה לעשות את רצון השם, אני צריכה לעשות את רצונו, אוקיי?ואחר כך כבר יכול להיות גם השלבים של ההבנה וכולי וכולי.
הדוברת מגדירה מהי השראת שכינה בתוכנו ומתרגמת אותה לשפה פשוטה של ביטחון, שמחה ונחת רוח. היא מסבירה שהדרך לכך היא ביטול פנימי והתרוקנות מאגו כדי לפנות מקום לאור האלוקי.
Speaker A
אז הרעיון ששכינה, שאנחנו מדברות על השכינה, על מה אנחנו מדברות פה כל הזמן?קצת נעשה עוד פעם כזה כמו מן, נחזיר את עצמנו לטראק.על מה אנחנו מדברות כל הזמן?אנחנו רוצות שהשכינה תשרה עלינו.אנחנו רוצות שהשכינה תשרה גם בתוכנו.
שהיא תשרה בכל אחת ואחת מאיתנו.איך אנחנו יכולות להגיע לכזה מצב?וזה גם מאוד מתקשר לפרשת השבוע, של שבוע שעבר, לך לך, על עניין של אברהם אבינו.שבעצם הציווי הראשון שאברהם אבינו קיבל ישירות, זאת אומרת מהקדוש ברוך הוא, לך לך, כל הדברים שהוא עשה עד אז היו מיוזמתו האישית, ויוזמה אישית של בן אדם מהממת ככל שהיא תהיה, היא עדיין רק יוזמה אישית, היא עדיין לא מילוי רצון השם.אז, ולכך ממשמעות לב שבעצם ההתייחסות לאברהם אבינו מתחילה דווקא רק אז מהפרשה של לך לך.
ההתייחסות באמת, כי אז הוא בעצם נהפך להיות אפילו נקרא לזה יהודי, מהמקום שבו הוא מה?הוא קיבל ציבורי מהשם.הוא הצליח, היה לו אפשרות, בזה שהוא מילא את רצון השם, היה לו את האפשרות, עכשיו לא באופן שכלי שלו, ולא מיוזמתו האישית, היה לו את האפשרות להתחבר להשם.אז אם אנחנו רוצות שהשכינה תשלב בתוכנו, וזה כל בעצם המטרה.אני רוצה שיור אלוקים, אני מדבר רק בשם עצמי, אולי אתם רוצות דברים אחרים, זה גם בסדר.
אני רוצה קצת לפשט את זה, כי לפעמים שכינה ולהיערך את השכינה, ווואלה, לא כל כך מתחבר לי, לא מבינה מה הגיליק הגדול בזה.אז בואו שנייה קצת נפשט את זה יותר, איך שזה יוכל להישמע לנו במילים פשוטות.אני מסתכלת על זה ככה, ועוד פעם זו אינטרפטציה אישית שלי, כל אחת יכולה לקחת את זה למקומות שלה.אם אני רוצה בעצם, כשאני חושבת על אירוח השכנה, כשאני חושבת על בעצם, נקרא לזה אפילו גילוי אלוקות בתוכי, ואני רוצה להיות קרובה לקדוש ברוך הוא, אני רוצה להיות אחד עם הקדוש ברוך הוא, אם אני רוצה באמת, כמו שדבורה אמרה בתחילת השיעור שהיא כתבה, אלוקות, שהכל זה אלוקות, אם אני באמת רוצה לחיות חיים, שכמו שפתחנו את השיעור, ששום דבר חיצוני לא מאיים, לא...אני רוצה למצוא את המילה, לא מזעזע אותי, לא מערער אותי, נכון?מה כולנו רוצות?כולנו רוצות סנטר, כולנו רוצות את המקום הזה שבו אני מרגישה את no matter what, לא משנה מה, תמיד אני, יש בתניה אין ולאו שווים אצלו, ביטחון, כן, את יכולה לקרוא לזה בהרבה מילים.
ביטחון, שמחה, אמונה, מנוחת הנפש, הלוואה.לחיות במקום שהלב רגוע בתוכי.נשמע וואי, נשמע אידיאלי, נשמע מטורף, נשמע משהו שלא ניתן להשגה, נשמע מדי גבוה.
אבל באמת, זה בדיוק זה.זאת אומרת, מה זה השכנה הזאת שאנחנו אומרות אור אלוקי, שיהיה בתוכי?זה בול כל הדברים האלה.ואם אני לא יכולה להשיג את זה כל הזמן, אוקיי?כי אנחנו עדיין לא בדרגת צדיק, אנחנו...
לא תדלבו כולם, ממך כולם צדיקים.אבל כרגע עדיין לא.ועדיין גם לא בדרגת בינוני, רק מנסות איכשהו להתקדם צעד אחרי צעד, לשאוף לאיזשהו מקום.אז בינוני לרגע.אז גם זה, בוא נאמץ רגעים, ואז הרגעים יכולים להתחלף לדקות.
ואז הדקות יכולות להתחלף לעשר דקות ולחצי שעה ולשעה.ואיזה כיף ונעים, אולי זה wishful thinking, אולי זה פשוט מחשבה שאני מזמנת שתייצר את המציאות בחיים שלי ובעזרת השם לכולנו.איזה כיף זה בעצם להיות במה?מה התנאי הבסיסי להיערך את השכינה בתוכי?מה התנאי הבסיסי?
בשביל להיות בכל הרגשות הטובים האלה שעכשיו אמרנו, עכשיו דיברנו עליהם, על הביטחון ועל השמחה ועל הנחת רוח ועל השלווה ועל אהבה ועל מאור הפנים ועל רוצות להוסיף עוד מוזמנות ופשוט ביטחון כזה, פשוט שמחה, הכל, כל הדברים הטובים האלה, מה הדרך שלי באמת?להשיג אותם, שכל הדברים האלה זה האלוקות, זה האור האלוקי, כי האור האלוקי הוא כולו טוב, רוגע, בדיוק.אז איך אני מייצרת בתוכי את כל הדברים האלה?איך אני בעצם, בואו נקרא לזה ככה, כמו שאמרנו מקודם על הכוס של המים, שאני לא יכולה למזוג מים לכוס מלאה, נכון?אני לא יכולה לצייר ציור על דף מקושקש.
אני לא יכולה לקרוא ספר, אוקיי?פשוט לקרוא את המילים של הספר אם הכל מקושקע שם.זאת אומרת, אין לי אפשרות, הדוגמה של הספר לא הייתה טובה, אין לי אפשרות, רציתי לכתוב, רציתי להגיד, אני לא יכולה לכתוב ספר אם כבר יש ספר אחר שכתוב.זאת אומרת, אין לי לאיפה להכניס את המילים.אם מישהי עכשיו, נגיד עכשיו אני מדברת, ומישהי רוצה גם לדבר, אז אני צריך לשתוק בשביל שהיא תדבר.
נכון?זאת אומרת, אין לנו באמת, או כשאני רוצה להקשיב למישהי, אני צריכה להיות בשקט, ולא רק בשקט חיצוני, אלא בשקט פנימי בשביל להקשיב.אולי גם להקשיב למה שלא נאמר.אז אין לי שום אפשרות, עכשיו אנחנו מגיעות לפעם שניים, אין לי שום אפשרות להיות בכל ה...מצב האידיאלי הזה שעכשיו אנחנו מדברות עליו, של המצב המדהים והאופטימלי הזה שיהיה בתוכנו של השכינה הזאתי, אין לי אפשרות לארח את השכינה הזאתי בתוכי, אלא אם כן אני במה?
בביטול.זו המילה.
מוסבר כיצד ביטול אינו שלילה עצמית אלא פינוי מקום לקבלת רעיונות ואור חדשים. דרך דוגמאות על חשיבה, הרגלים ושינוי תפיסה, הדוברת מראה מדוע רק המצוות יכולות לחבר באמת לקדוש ברוך הוא.
Speaker A
ומה זה ביטול?קחו את המילה ביטול, תשנו את זה להתרוקנות.אם אני לא ריקה.
עכשיו חס וחלילה לא רקע ממקום שלילי ולא ביטול מצד לבטל את עצמי ולא לחשוב שיש לי גם כוחות משל עצמי, ממש לא.ביטול ולרוקן ולפנות זה בסופו של דבר בשביל מה?בשביל להכניס משהו חדש פנימה.אז אם יש לי ביום כל כך הרבה פסיכולוגים, כל כך הרבה שיטות חדשות באינסטגרם, כולם מדברים על זה, שהכל זה פה בעצם בטניה.אם אני רוצה להעביר רעיונות חדשים, ואם אנחנו יודעות שרעיון זה מה?זה כוח, מה זה רעיון?רעיון זה מאיפה הוא מגיע?מהחוכמה, מהחוכמה שבנפש שלנו.כי בנפש שלנו יש לנו שלוש כוחות צריכים להיות חוכמה, פינה ודעת.החוכמה זה ההבדק הראשוני.
זה משהו שבכלל, מה זה חוכמה?כוח מה?מה זה הדבר הזה?וואי, איזה רעיון עכשיו הגיע אליי?וואו, איזה מטורף, את אפילו עדיין לא מצליחה לפרק את זה, את לא מצליחה להבין בכלל איזה רעיון מטורף זה, עד לפעמים, עד כדי כך שלפעמים זה נשמע לך כשאת אומרת את זה למישהו אחר, בגלל שאת עדיין לא הצלחת להבין את זה בעצמך, זה נשמע מוזר ולא הגיוני, אבל באמת האנשים שבאמת מביאים רעיונות מטורפים וטובים לעולם, זה אנשים שלא מפחדים, הם לא מפחדים לרוקן, הם לא מפחדים לפנות.
מקום למה?להיראיון חדש.הם לא מפחדים ממה, בואו נקרא לזה אפילו ככה, משינוי בתפיסה של המחשבה שלהם.יש מקום בתוכם שמאפשר.אז על דרך זה, אותו דבר ככה עם מה?
בגלל שהשכינה בעצם עם מה היא מייצגת?
את המקום הזה של האין עוד מלבדו.אין עוד מלבדו.השכינה מייצגת את המקום שמה יכול לארח אותה?אם אנחנו מדברות על עצמנו, אז הבנו שאנחנו יכולות לארח אותה על ידי להתבטל.אבל רמת הביטול שלנו אף פעם לא תגיע לעין.
תמיד יהיה לה עדיין משהו, תמיד יהיה לה איזו אחיזה.אנחנו יכולות אפילו לקחת את זה לחיים של עצמנו, כל אחת ואחת מאיתנו.כמה קשה להיפטר מצורת חשיבה שחשבת בה כל החיים.כמה קשה להיפטר מהרגלים שזה הרגלים שמלווים אותך כל החיים.כמה קשה זה לאמץ נקודת מבט על דברים שעד היום, למשל לאמץ נקודת מבט חיובית על דברים שעד היום הסתכלת עליהם.
בתור דבר שלילי.כמה קשה לשנות את עצמנו, כמה קשה, ונקרא לזה במילה אחרת שקשורה יותר לשיעור שלנו, כמה קשה בעצם לבטל את עצמנו לגמרי.עד כדי כך שמה שבעצם האדמו"ר הזה כאן אומר זה לא אפשרי באמת.והדבר היחיד שעל ידו מתאפשרת בעצם הקרבה הזאתי לקדוש ברוך הוא, זה לא על ידי, זה על מצווה שאני לא הבאתי את המצווה הזאתי, הקדוש ברוך הוא הביא לי את המצוות האלה ורק על ידי המצוות אני באמת יכולה להתקשר ולהתחבר לקדוש ברוך הוא כי הם, המצוות, בעצם מתקללים באורו ולא כמונו שאנחנו עדיין תמיד יהיה לנו איזה סיימי של עצמנו מה שנקרא, אוקיי?
יש כל מיני מקומות בהיסטוריה, ואני ממש אגיד את זה בקצרה, שכן היה התבטלות מוחלטת, שזה היה משה רבנו, ואנחנו אומר שבעצם השכנה מדברת בתוך גרונו, הנביאים שהיו מתנבאים, הם היו במקום אחר לגמרי, אוקיי?הם היו, היה להם התגלות אלוקית, וזה ממש היה מטורף, אבל הם מיד חזרו לעצמם, אמרתי, תשלחו, אוקיי?ובני ישראל, גם כשהיינו במתן תורה במעמד הר סיני, אז יתבטלו לחלוטין לרצונו של השם עד כדי כך שהם ביקשו ממשה רבנו בבקשה תדבר איתנו אתה כי אנחנו לא מסוגלים להכיל את זה.זאת אומרת אם באמת היה ביכולת של יהודי ושל הנשמה שלו להתבטא לגמרי אז הוא לא היה קיים מציאות.ובגלל שזה לא ככה אנחנו בעצם הקדוש ברוך הוא נתן לנו את המצוות.
והמצוות זה בעצם נקרא לזה החוט המקשר בינינו לבין הקדוש ברוך הוא שבאמת אנחנו יכולים להתקשר דרכם לקדוש ברוך הוא.והמצוות הן מבטלות את הרצון האישי שלי, אלא אם כן כמובן אני, ברוך השם, כוח נהנית כבר מהמצוות, כי אני רוצה את הקשר עם הקדוש ברוך הוא.אבל הן מבטאות את הרצון האישי שלי, למרות שלא בא לי עכשיו להכין נגיד, באמת זה משהו שמאוד קשה לי להתנדב לארוחת ערב, לבשל כאילו ליולדת, לא יודעת למה, זה משהו שממש קשה לי.ותמיד כשאני עושה את זה אני כל כך שמחה ומאושרת מזה, כן?אבל להתחייב לזה זה וואו.
אז אבל כשאני אבטל את הרצון שלי אז וואו אז פה באמת אני מתקשרת לכדור וכו' כי זה לבטל רצונים מפני רצונו.
מובא סיפור על הרבי מלובביץ' כדי להמחיש קבלה ריקה ופתוחה, ולאחר מכן נקרא קטע מהטניה שמבסס את הטענה שהנשמה אינה מתבטלת לגמרי. הטקסט מדגיש שרק המצוות, כרצון הפנימי של ה', מאפשרות השראת שכינה אמיתית.
Speaker A
אני אקרא קצת מרגע.
אחת אני רק רוצה לראות אם כזה לא זה.יש פה איזה סיפור יפה על הרבי מלובביץ', בעצם היה, קראו לו החוזר, קראו לו רבי יואל כהן, הוא בעצם היה חוזר על מה שהרבי היה אומר, הוא היה חוזר על כל השיחה שהרבי היה בעצם מעביר לחסידים, הוא היה חוזר עליה, אז מההתוועדויות של הרבי.אז מספרים שפעם שאלו אותו, איך אתה מצליח לחזור, ותבינו את הרמה דיוק, כן?איך אתה מצליח לחזור בדיוק על הדברים של הרבי?הלוא הרבי היה מדבר שעות ארוכות, איך אתה מצליח לעשות את זה?כל פעם מחדש.אז הוא אמר ככה, כשאני מגיע להתוועדות, אני מגיע ריק לגמרי.כאילו לא למדתי כלום, ולא שמעתי כלום עד היום.אני מגיע עם תחושה שהכל חדש לי.וככה אני באמת יכול לקבל את הדברים של הרבי בטהרתם.
מבלי לערבב את מה שהרבי אומר עם זיכרונות קודמים שיש לי.עכשיו, הסיפור הזה הוא כל כך מדהים, כי אני סתם לוקחת את זה לחיים האישיים שלי ולכל מיני דברים שאני ככה מתמודדת איתם, ואני אומרת, איזה דבר מדהים זה, היכולת בעצם לקחת את האגו שלנו ולשים אותו בצד.היכולת לרוקן על כל מה שחשבנו וידענו, ואני יודעת שזה יהיה ככה, אבל זה תמיד היה ככה, אז זה עוד פעם יהיה ככה, זה ידיעה.זה בעצם ידיעה קודמת שיש לי בראש, שאני משליכה אותה גם על העתיד כל הזמן.משליכה אותה כל הזמן על המקומות שבעתיד יהיו, שבוודאי הם יהיו גם ככה.
מי אמר?הרי המחדש בטובו בכל יום.הקדוש ברוך הוא מהווה את העולם מיין ליש בכל רגע נתון.אז איך אני חושבת ש...איך אני בעצם כל הזמן חוזרת ל...
הבנה המוטעית הזאתי, אבל מאוד אנושית, יש לציין, שמה שהיה קודם יהיה גם בדיוק אותו דבר.כשעוד פעם מזדמן לי סיטואציה כזאת.אז אני חושבת שמה שאפשר לקחת מהשיעור הזה זה שתי דברים.ואני אקרא קצת מהתניה עצמה, מהספר עצמו.אפשר לקחת מהשיעור הזה שתי דברים מאוד מאוד מאוד...
מהותיים.הדבר הראשון זה להבין שהמצוות הן הקשר שלי לקדוש ברוך הוא ולמרות שהנשימה שלי באמת היא מדהימה וגבוהה אבל רק המצוות עצמם שנעשות בדברים גשמיים עצמם או מצווה אפילו לא שנעשית בדברים גשמיים אבל פה בעולם הזה רק היא באמת יכולה לחבר אותי לקדוש ברוך הוא כי מצווה ראשונה צוותה בחיבור כי הנשמה שלי גבוהה ככל שהיא תהיה, הנשמות של כולנו באמת הן גבוהות ומדהימות, אבל עדיין מצד עצמם עדיין יש להם את, כשהם ירדו לעולם הזה, בגוף הזה, עם הנפש הבימית הזאת, עדיין יש להם את הסיי שלהם, נקרא לזה ככה, אוקיי?והדבר השני הוא באמת, להבין שאם אני רוצה לפנות מקום למישהי, למישהו נוסף בחיי, זאת אומרת, אם אני באמת רוצה להיות ביחד, נקרא לזה אפילו, או לעבוד בצוותה, או כל אחת במקומות שלה, אם זה מישהי שלפני שהיא הולכת להתחתן ומחפשת את האחד, אם זה מישהי שמחפשת יותר קשר בקרבה עם הילדים, מחפשת יותר קרבה ושלום בית, אם זה מישהי שקשה לה להסתדר נגיד בסביבת העבודה שלה, בכל קשר שיש לנו בחיים, התקשורת זה דבר מדהים וחשוב, אבל חוץ מהתקשורת, אולי עוד לפני התקשורת, יש משהו הרבה הרבה יותר קודם לתקשורת, כי תקשורת בסופו של דבר זה, נקרא לזה ככה, זה מה שיוצא, זאת אומרת, מה שיוצא החוצה, אבל בפנים שלנו צריך לפנות מקום, פשוט לפנות מקום.
ולפנות מקום זה בעצם לשים את האגו בצד, זה איך שאני כאילו יכולה לקחת את זה, פשוט לשים את האגו בצד.לפנות מקום זה פשוט להיות פתוחה בלב ובראש, לשמוע מה שיש לאנשים להגיד.
או לקבל דברים שאנשים אחרים עושים ואולי לראות את זה בצורה אחרת, אולי לפתוח את העיניים ולקבל את זה באופן אחר, לפתוח את הלב ולא להיות כל כך, נקרא לזה אפילו מקובעים, אנחנו כולנו כל כך מקובעות, מקובעות, פשוט מקובעות.אפילו כשאני הולכת לסופר ואני עושה את הסיבוב בסופר, אני הולכת תמיד בדיוק באותם שבילים ובאותם עדפים.אני לא עושה אף פעם פתאום...מצד אחר אני נכנסת לסופר, אני הולכת בדיוק אותו מקומות, אוקיי?פעם עשיתי כזה ניסוי, הלכתי מהצד השני, התחלתי מהצד השני, היה לי מה זה קשה, היה לי פשוט קשה, איזה ניסיון מדהים זה, פשוט כאילו לשחרר את כל המוסכמות בתוכנו, כמובן לא לשחרר את המוסכמות של תורה ומצוות, כן?לשחרר את המוסכמות שמגבילות אותנו בשכל ובלב, ולפתוח ולשחרר.אז זו הנקודה השנייה, אני חושבת ששתי נקודות מאוד מאוד חזקות, ככה אני באמת יכולה להתחבר לאור האינסופי, כי האור האינסופי לא יכול להגיע ממקום של קביעות, מקום של היאחזות, האור האינסופי יכול להגיע אליי כשאני במקום מקבל, כשאני מרוקנת את עצמי כדי לקבל.
אז זה שתי הנקודות, ואני חושבת שהמקווה קצת מהמילים של התניה והגמור הזקן עצמם.וככה אני אקרא את זה ממש מהר, כדי שככה נוכל להספיק את כל המילים ממש.והנה באו משל זה שהמשיל לתור השכינה לאור הנר, שאינו מהיר ונאחז או פתילה בלי שמן, וכך אין השכינה שורה על גוף האדם שנמשה לפתילה, אלא על ידי מעשים טובים, דווקא, שזה בעצם המצוות.
ולא די לו בנשמתו, שהיא חלק אלוקיים ממש כמו שאמרנו.בסדר, מספיק עם הנשמה שלי, למה אני צריכה את המצוות?להיות היא...הנשמה כשמן לפתילה, נשמה לא יכולה להיות שמן לפתילה, מבואר ומובן לכל משכיל.כי הנה נשמת האדם, אפילו הוא צדיק גמור, אז אני התבלבלתי מקודם, אמרתי אולי אנחנו לא ברמת צדיק, אבל אפילו צדיק גמור, שעובד השם בירא ואהבה ותענוגים, כמו הנמור הזקן, שהוא מתענג רק על השם בלבד, אף על פי כן אינה בטלה במציאות לגמרי, להיבטל ולהיחלל באור השם ממש, להיות לאחדים המיוחדים בייחוד גמור.
רק הוא, שזה בעצם האדם, דבר בפני עצמו, יראה השם והוא יבוא.האדם אוהב את השם, זה עדיין.מה שהן כן המצוות ומעשים טובים, שהם רצונו התברך.ורצונו התברך הוא מקור החיים לכל העולמות והברואים, שיורד אליהם על ידי צמצומים רבים והסתר פנים של רצון העליון, ברוך הוא.וירידת המדרגות עד שיוכלו להתהוות ולהיבראות יש מיין ודבר נפרד בפני עצמו ולא ייבטלו במציאות כנזכר לאל.זאת אומרת הקדוש ברוך הוא ברא את העולם במתכונת של צמצומים כל כך רבים עד לעולם הזה כדי שכל אחת ואחת מאיתנו תוכל להתהלך בעולם ולדחוף את הכאבים שלה ולסמוך את השמחות שלה ולהיות אכפת לה מהדברים שלה אם כואבת לי זרת ברגל הדבר הכי קטן ברגל אז זה ייקב לי מאוד זה העניין של כל הצמצומים, שאתה תרגיש שאתה משהו בעצמך.מה שאין כן המצוות, שהן פנימית רצונו יתברך.המצוות הן פנימיות הרצון של הקדוש ברוך הוא, ואין שם הסתר פנים כלל.אין אחריות שבהם דבר נפרד בפני עצמו כלל, אלא הוא מיוחד ונכלל ברצונו יתברך, והיו לחדים ממש בייחוד גמור.
המצוות בעצם מאוחדות בפנימיות הרצון של הקדוש ברוך הוא בייחוד גמור.
אין אפשרות להפריד ביניהם.והנה, עניין השראת השכינה הוא גילוי אלוהותו, אלוהותו התברך ואורן סוד ברוך הוא באיזה דבר.והיינו לומר שאותו דבר נכלל באור השם ובטל לו במציאות לגמרי.שאז הוא שורה ומתגלה בו השם אחד.אבל כל מה שלא בטל אליו במציאות לגמרי, אין אור השם שורה ומתגלה בו.
בו.זה מה שאמרנו לגבי העניין שאת רוצה ש...להרגיש את כל הרגשות הטובים האלה?אתה רוצה את האור האלוקי הזה בתוכך?אין לי לא מקום, אין לי לא מקום.
וההפצדי גמור שמתדבק בו באהבה רבה, הרי לית מחשבת ספיסה ביקלה, זאת אומרת אין מחשבה שתוכל לתפוס בקדוש ברוך הוא.באמת, כי אמיתת השם אלוקים אמת.כאילו האמיתה, העניין של השם אלוקים אמת, זה האמת היחידה.הוא ייחודו ואחדותו שהוא לבדו.הוא, ואפס בלעדו ממש.ואם כן, זה האוהב, זאת אומרת הצדיק שאוהב את הקדוש ברוך הוא, שהוא יש ולא אפס, המחשבה לא תופסת את השם.ואין אור השם שורה ומתגלה בו, אלא על ידי קיום המצוות, שאין רצונו או חוכמתו יתברך ממש בלי שום הסתר פנים.זאת אומרת שגם הצדיקים צריכים את המצוות.אחרת הצדיקים לא היו מקיימים את המצוות.ובגלל ש...ומכיוון, זו ההוכחה הכי טובה, שאפילו צדיק צריך את המצוות בשביל להתקשר לקדוש ברוך הוא, ולא מספיק לו הנשמה המדהימה שלו, הנשגבת שלו.ויש פה את ההגעה שהנמור הזה כן כותב בסוף, וכאשר שמעתי ממורי עליו השלום, הרב עמאגיד ממזרץ', פירוש וטעם למה שכתוב בעץ החיים.שאור אין סוף ברוך הוא, אינו מתייחד אפילו בעולם האצילות, אלא על ידי התלבשותו תחילה בספירת החוכמה.
והיינו משום שאין סוף ברוך הוא אחד האמת, שהוא לבדה הוא ואין זו לא טוב וזוהי מדרגת החוכמה והחולה.
בסיום הדוברת מסכמת את שתי הנקודות המרכזיות: המצוות כחיבור לקדוש ברוך הוא והצורך לפנות מקום לזולת. היא מציעה יישום מעשי של שאלת הרצון של האחרים, ומסיימת בעידוד ובהזמנה לשיתוף.
Speaker A
אז אני חושבת שבאמת היה לנו שיעור כזה קצת, לפחות מבחינתי היה כזה.
בתוך הלב, ככה נכנס, טוב אתם תגידו לעצמכם, לי זה ככה מתיישב טוב הדברים האלה, ואני חושבת שמה שאפשר אם אתם רוצות, כי בדיוק אני, כשלימדתי את השיעור הזה לפני כמה זמן בשיעור תעני אחר שאני מעבירה, אז כתבנו בסוף לשאול את ה...זה משהו פרקטי, אוקיי?לשאול את האנשים מסביבנו שאלה מאוד מאוד פשוטה הרבה פעמים, כי אם אנחנו מדברות על הרצון של הקדוש ברוך הוא, ואנחנו מתנהגים במידותיו של הקדוש ברוך הוא, בואו נעשה את זה גם עם האנשים מסביבנו.פשוט לפעמים לשאול את השאלה המאוד פשוטה, מה את רוצה?מה אתה רוצה?
לא בקטע מה את רוצה, לא, אלא לשאול את זה בצורה עדינה ונעימה.מה את רוצה?אכפת לי מהרצון שלך.יש לי עניין ברצון שלך.אני רוצה לדעת מה הרצון שלך.
ותראו אפילו המשפט ההפוך, שאולי לא כדאי להגיד אותו, כי כשאת שואלת מה את רוצה, את בעצם שמה את כל הדגש על הבן אדם מולך.וכשאת שואלת למשל, אני רוצה לדעת מה את רוצה.אתם שומעות את ההבדל בין שתי המשפטים?זאת אומרת, יותר להתמקד במה צריכים ממני כרגע, מה הדבר הנצרך ממני כרגע, ולא מה אני רוצה לדעת מה הדבר הנצרך ממני כרגע.שאולי זה קצת נשמע כזה מתחכם וכזה, אוקיי, מה ההבדל?יש הבדל גדול.יש הבדל ענק, ממש ממש הבדל גדול.מה נצרך ממני כרגע?לא מה אני רוצה כרגע.ואם אנחנו מצליחות לעשות את זה, אנחנו נגיע למקומות, לדעתי, בקשרים שלנו בחיים, למקומות הרבה יותר גבוהים, בעזרת השם.ורק ממש דיסקליימר פה, זה שהמציגה, כן?תמיד חשוב לי להגיד את זה, כי זה לפעמים נשמע כזה, אה, אם היא מלמדת, אז היא יודעת את הכל, והיא ככה.מי ישמת את הכל?לא, אז המציגה, כן, שזה אני, זאת אומרת מי שמעבירה את השיעור, מתקשה בדיוק כמו כל אחת ואחת פה.
אז בעזרת השם שנצליח ולפחות יש לנו את המודעות ואת הדברי אלוקים חיים האלה שאנחנו עובדות כל שבוע, שמרימים אותנו טפח מעל הקרקע, שבאמת האדמו"ר הזה כן פשוט אומר, מי שלומד טניה, זה מחזק את האיתן בנפש שלו, זה מביא אותו לגבהים.
שבעזרת השם עוד נוכל באמת להגיע איתם לגאולה ותתבא השלמה.אז תודה רבה שניסיתם לשתף.אם יש מישהי שרוצה ככה בשנייה ככה, בדקה, להגיד משהו, אני אשמח.